"הוא שבור, הוא חטף כאפה מצלצלת מהמערכת בקטע אחר. הוא לא האמין שזה קורה לו: אחרי שנתן כל כך הרבה שנים בצבא ובמילואים, שכל את אחיו במלחמה, איבד חברים, אסף חלקי גופות, בסוף זה מה שהוא מקבל. הזיה", מספרת צרויה רן על בעלה, פנחס (חסי) רן, רבש"ץ הגדעונים (רכס גבעות איתמר). רן הוא בנו של אברי רן, המייסד המיתולוגי של חוות 'גבעות עולם' באיתמר, מראשוני חלוצי הגבעות, ואחיו של רב־סרן אור־יוסף רן הי"ד, שנפל בקרבות בכפר עזה בשמחת תורה תשפ"ד. השירות בצה"ל מילא את רוב חייו של חסי רן: הרבה לפני מלחמת חרבות ברזל הוא תרם למדינת ישראל בשירות מילואים כפול: הן כלוחם בחטיבת הקומנדו והן כנהג מבצעי. מאז המלחמה, קרוב לשלוש שנים, אשתו וילדיו כמעט לא ראו אותו. הוא ירד לבסיס הקומנדו בבוקר שמחת תורה, ואז התבשר על נפילת אחיו בקרב. לאחר הלוויה התלבט אפילו אם לוותר על השבעה לטובת הקרבות הבוערים, ולבסוף בתום השבעה לקח את המדים והתיק ויצא ללחימה. "כלוחם קומנדו הוא היה בחוד החנית בעזה", מספרת צרויה, "הם פתחו את הדרך לכל השאר. הוא ראה וחווה המון דברים לא פשוטים, פינה גופות ופצועים בהרבה אירועים, הוא חזר עם סיפורים איומים ונוראים". ועם כל זה הוא לא ביקש הנחות, אלא להפך: "כשחברים שלו יצאו לריענון, הוא נשאר להתנדב במקומות שהיו צריכים נהגים מבצעיים. במהלך כל המלחמה כמעט לא ראינו אותו בבית". בשנה האחרונה, לאחר שעבר מקדומים לגור ליד הוריו בגבעות עולם, בין השאר בעקבות השכול שהכה במשפחה, מצא רן שליחות ביטחונית נוספת: לאחר התלבטות לא פשוטה, בחר לעזוב את שירות המילואים בקומנדו ולהיכנס לתפקיד רבש"ץ גבעות איתמר – הגדעונים, תפקיד שלא היה קיים באופן מסודר קודם לכן. מדובר בתא שטח גדול, לא מגודר, עם הרבה נקודות יישוב מבודדות ומרוחקות זו מזו, והמשימה הייתה חיונית ומורכבת באותה מידה. רן לקח לידיו את האחריות, ובתוך שנה חולל מהפך בביטחון האזורי. הוא עשה את כל זאת בשיתוף פעולה הדוק עם רשויות הצבא, שמהן זכה לאמון רב ואף לשבחים על תפקודו, כולל הערכה כמצטיין מח"ט. "הוא היה כל כך נאיבי, כל כך ממלכתי. כשהיה שומע על מקרה של לוחם שנעצר, התקשה להאמין שאין סיבה מוצדקת למעצר. הוא אמר: אני מכיר את המערכת, לא הגיוני שהם עוצרים מישהו סתם", מתארת צרויה. למרבה האירוניה, התמימות של רן לא עמדה לו. למרות הרקורד המופתי שלו, בחרו השב"כ והפרקליטות דווקא בו כמטרה הבאה בקרב שהם מנהלים נגד לוחמי צה"ל, בדגש על מתיישבים. כבר כשלושה שבועות הוא נתון בשרשרת של מעצרים (בהם כשבוע במעצר שב"כ בתת־תנאים וללא מפגש עם עורך דין), חקירות, דיונים בבתי משפט ובסופו של דבר כתב אישום שהוגש נגדו, עד שהשבוע אישר סוף סוף שופט בית המשפט המחוזי לשחררו למעצר בית ברמת הגולן בתנאים מגבילים. מעצר בתא של שני מטרים רן מואשם בגין אירוע שהתרחש בכפר עקרבה, כאשר השב"כ והפרקליטות – ולא בפעם הראשונה – מאמצים באופן טוטלי את הנרטיב של ערביי הכפר כבסיס לכתב האישום. העבירות המיוחסות לו בכתב האישום הן חבלה בכוונה מחמירה ושיבוש הליכי משפט. לפני כחודש וחצי נסע רן בתפקידו כרבש"ץ להעביר מכשירי קשר לאחת החוות, כשלצידו בריינג'ר חייל נוסף. בדרך הוא סטה לכפר עקרבה, שם עצר תושבים לבדיקת תעודות זהות ללא סמכות, כך על פי כתב האישום. בהמשך עבר במקום רכב שבו נהג ערבי תושב הכפר ואשתו. הרכב נהג במהירות מחשידה, ורן קרא לו לעצור. הערבי טוען כי חשש שמדובר באדם שמבקש לתקוף אותו, ולכן לא נשמע להוראה והאיץ את מהירות הרכב. רן, על פי כתב האישום, ביצע שלוש יריות לעבר הרכב המתרחק, ושניים מהכדורים פצעו את הערבייה היושבת ברכב. היא אושפזה למשך כמה ימים בבית החולים לצורך הוצאת הקליעים. בהמשך, טוענת התביעה, חיפש רן תרמילים בזירת הירי כדי "להכשיל הליך שיפוטי". בנוסף לכך, כאשר נשאל על אירוע ירי בגזרה, הכחיש כי היה אירוע כזה. כל זאת, כאמור, גרסת התביעה, המבוססת על עדות הערבי, רבאח בני ג'אבר. גרסתו של רן, כפי שמסר במלואה בחקירות, הייתה כי הוא חשש שהערבי ברכב שהאיץ לקראתו מתכוון לבצע פיגוע דריסה, מה שהביא אותו לבצע ירי באוויר. אפשר לומר שלא מדובר במקרה מהחמורים ביותר, בוודאי באיו"ש – שם מנסים ערבים לרצוח יהודים על בסיס יומיומי – רועי צאן, נוסעים בכבישים או ממתינים בטרמפיאדות. אבל מבחינת השב"כ (כן, גם זה של זיני) למקרה של רן ניתן טיפול של פצצה מתקתקת לכל הפחות. לא הועילו השנים שתרם לצה"ל וההערכות שקיבל ממפקדים ופקודים, ולפני כשלושה שבועות הוא זכה לביקור המאיים שערער את עולמו. בארבע וחצי לפנות בוקר דפקו שוטרים עם פנסים על דלת ביתו של רן. כשפתח, הודיעו לו כי הוא עצור לחקירה וסירבו לתת פרטים נוספים. רן שיתף פעולה והתארגן, אך ביקש שיאפשרו לו להודיע למח"ט כי הוא כרבש"ץ יוצא כעת מהגזרה. השוטרים סירבו לאפשר זאת, ואף החרימו לו את הטלפון, את מכשיר הקשר, את הריינג'ר ואת הנשק. במשך כמעט שלוש יממות ניתק השב"כ את הקשר בין רן ובין העולם, תוך מניעת מפגש עם עורך דין, קבר אותו בתא צינוק בתנאים של מחבלים – תא של 2x2x2 מטרים, עם מזרן דקיק ושירותי "בול פגיעה". הוא הובל לחקירות באזיקים עם כיסוי עיניים, ובמשך שבוע לא ראה אור יום. "זה סרטים של החיים", צרויה עדיין מזועזעת, "אני לא מכירה סיטואציות כאלה. אנחנו בהלם ברמות הכי גבוהות. הוא הרי ממלכתי בכל נימי נפשו, שיתף פעולה עם החקירה במאה אחוז מהרגע הראשון, למה היה צריך את כל זה?". צרויה עדיין לא הצליחה לדבר עם בעלה, אשר עצור כשלושה שבועות, ולשמוע ממנו על מצבו. "אנחנו מנסים לנשום, זה קשה מאוד. אני חושבת כמה זה כואב לו וקשה לו. בשבוע הראשון היה לי קשה לאכול, לנשום, לישון. הידיעה שהוא מתוסכל ושבור, שהוא צריך עזרה, ואין לי איך לעזור לו, זה חוסר אונים וזה שובר". צרויה מתארת כי כשהובא לאחד הדיונים ושמע כי עליו לחזור לכלא איילון, הוא התקשר אליה בסערת רגשות ואמר: "אני לא מסוגל לחזור לשם, אני לא יכול!" ומסבירה כי הקושי הנפשי הוא כפול – סטירת הלחי שקיבל מהמערכת שהיה כה נאמן לה, על גבי השפעת האירועים הקשים שחווה במלחמה. "קשה לו נורא להיות במשך ימים בתוך כלוב, ואחרי כל מה שעבר במלחמה קשה לו נפשית עוד יותר לשאת את זה". מה שמתסכל את צרויה עוד יותר הוא העמדה שמאמצת הפרקליטות: "העדים שלהם הם מחבלים מעקרבה, כלומר הפרקליטות מאמינה יותר למחבלים מאשר לרבש"ץ מצטיין שנתן הכול למדינה". בתחילה הם ניסו לגבש כתב אישום מחמיר ביותר, ולטפול על רן ניסיון רצח ממניע גזעני. "הם הבינו שאין סיכוי וירדו מזה, ונשארו עם עבירה של חבלה ושיבוש הליכי חקירה, אישום שמבוסס על עדויות של ערבים מעקרבה שטוענים שראו אותו מחפש תרמילים". בעיה נוספת היא המעצר עצמו, כאשר בשבועות האחרונים ניטש מאבק מול הפרקליטות שדרשה מעצר עד תום ההליכים, בשל "מסוכנות". צרויה מבקשת לחשוף את הצביעות: "שאלנו אותם: אם הוא מסוכן, למה לקח לכם חודש מהאירוע ועד שעצרתם אותו? המשטרה אמרה: זו הייתה תקופת חגים, לא יכולנו לעצור אותו. שאלנו: אז בכל החודש הזה הוא לא היה מסוכן, רק עכשיו? מה ההתעקשות הזאת?". השבוע, כאמור, הגיע רן אל שופט שלראשונה הקשיב באמת לגרסת ההגנה מפי עורך הדין נתי רום מארגון 'חוננו', ואישר לו חלופת מעצר ברמת הגולן. המשטרה הודתה: הוא לא מסוכן הדיון בבית המשפט המחוזי התקיים בנוכחות יותר ממאה תומכים וחבריו לצוות, בהם אלישע מדן, שסיפר לבית המשפט כיצד הציל רן את חייו ואת חיי חבריו. "אני קיבלתי את חיי בחזרה בין השאר בזכות חסי", העיד. כמו כן היו בקהל לוחמים רבים, יוצאי סיירת מטכ"ל ושב"כ, רבש"צים, וחברי הכנסת לימור סון הר־מלך וצבי סוכות. קביעותיו של השופט אלעד פרסקי דחו רבות מטענות המשטרה והפרקליטות, ולדברי עורך הדין רום יהוו תשתית לעמדת ההגנה בהמשך המשפט. השופט פרסקי קבע כי "אין ראיה אובייקטיבית המלמדת מה התרחש בעת שהרכב והריינג'ר עברו זה מול זה", והתייחס לגרסאות הסותרות של המעורבים. השופט הדגיש כי רן, בן 37, נעדר כל עבר פלילי למרות שירותו הביטחוני באזור רווי חיכוכים. "מטבע הדברים הוא חשוף באופן תדיר לפוטנציאל לחיכוך, ועל כן העדר כל עבר פלילי אומר דורשני", כתב. בהחלטה הובאו מכתבי המלצה ממפקדיו, בהם קב"ט גב ההר, וממפקדיו במילואים. השופט התייחס לשירותו של רן במשך יותר מ־600 ימי מילואים, לחילוץ פצועים והצלת חיים תחת אש, ולעובדה ששב להילחם לאחר נפילת אחיו, רב־סרן אור־יוסף רן הי"ד, ב־7 באוקטובר. עוד ציין את האירועים הקשים שחווה במהלך המלחמה ואת השפעתם על הקושי שבהמשך מעצרו. בית המשפט אף הפריך את נושא המסוכנות כביכול, שמהווה עילה לבקשת המעצר עד תום ההליכים. השופט ציין שהמשטרה המתינה כשלושה שבועות לפני מעצרו של רן, אף שהיה אחראי על עשרות כלי נשק. בהחלטה צוטט נציג המשטרה, שאמר כי "לא היה חשש שהוא הולך לבצע אירוע נוסף". בהתייחס לטענת הפרקליטות בדבר חשש לשיבוש הליכים אם רן ישוחרר ממעצר, קבע השופט: "איני שותף לעמדת המדינה באשר לקיומה של עילת מעצר הנובעת מחשש לשיבוש הליכי משפט", והבהיר כי לא הוצג חשש קונקרטי לשיבוש לאחר הגשת כתב האישום. בסיכום החלטתו קבע השופט כי לאפשרות שרן יפר את תנאי המעצר ויבצע אירוע דומה יש "רמת היתכנות נמוכה מאוד". בשל מכלול הנסיבות הורה על העברתו למעצר בית אף בטרם התקבל תסקיר שירות המבחן, באופן חריג. עורך הדין נתי רום בירך על ההחלטה ואמר: "בית המשפט קבע כי גרסתו של מרשי שפעל להגנה עצמית יציבה ועומדת ולא ניתנת לסתירה. צר לנו כי הפרקליטות אימצה את הנרטיב של מי שניסו לנגח את רכב הביטחון של הרבש"ץ. אני קורא מכאן לאנשי הפרקליטות שחתומים על כתב האישום הזה לחשוב שוב על הדברים, לקרוא את החלטת בית המשפט המחוזי – לקרוא את מה שיש בה ולקרוא את מה שאין בה – ולשקול מחדש את התנהלותם בתיק הזה". בשיחה עם 'בשבע' חוזר עורך הדין רום ומסביר כי רן פעל מתוך תחושת סכנה ברורה ומיידית, והוא מכחיש את ההאשמות בשיבוש הליכי חקירה – כאשר הפרקליטות נסמכת רק על עדויות של ערביי עקרבה. לגבי אי הדיווח על האירוע, מסביר רום: "רן מודה בטעות שהוא לא דיווח, הוא פחד שידיחו אותו. אבל על טעות של אי דיווח לא לוקחים חייל מעוטר, מצטיין מח"ט, וזורקים אותו למרתפי השב"כ. זו פגיעה קשה בביטחון המדינה, להכניס את טובי בנינו לכלא, לאמץ את הנרטיב של הערבים במקום של הלוחמים. מדובר בקצה הקרחון. מתקשרים אליי עשרה לוחמים בשבוע עם מקרים כאלה, כאשר התחקיר הצה"לי תקין אבל הם מוזמנים למצ"ח. זה הזוי, הלוחמים מפחדים להילחם. האם מיליון נשקים שיש לערבים זה פחות מסוכן? למה לא מתעסקים בזה?". צרויה, יש לך הסבר מדוע בחרו להתנכל לבעלך על אף היותו חלק אינטגרלי מהמערכת הצבאית, מוערך ונאמן לה במשך שנים? "במחלקה היהודית בשב"כ מעדיפים כנראה את התפיסה שהביאה ל־7.10, מאשר לראות חוות שצצות פה כל יומיים. הם רוצים לעשות לזה סוף. כל מעצר כזה גורם לרבש"צים לחשוב פעמיים. רבש"צים מפחדים לירות!" היא מתריעה, "זה בין השאר מה שהוביל לרצח של בניהו מלט בכפר תל לפני כמה חודשים. החיילים והרבש"צים מורתעים, הם רואים שהטובים ביותר נופלים בדברים האלה. גם כאלה שירדו להילחם ב־7.10 מצאו עצמם מואשמים באשמה המופרכת של רצח מחבל נוח'בה. הם רוצים להרתיע את הרבש"צים". לתגובות: Hagitr72@gmail.com
הפוסט "הפרקליטות מאמינה למחבלים ולא לרבש"ץ מצטיין" הופיע לראשונה ב-בשבע.